היסטוריה של בתי הספר

מאמרים על ההיסטוריה של בתי הספר של הנין ג'וצו

החומר בחלקו באדיבות מוטי נתיב

 

קוטו ריו קופו ג'וצו

Kotoryu – השיטה להכנעת הנמר

ryu – אסכולת לחימה

Koppojutsu – מיומנות הפגיעה בעצמות _( koppo – עצם)

מקור הקופוג'וצו בסין שהינה מקור של שיטות לחימה רבות

הטכניקות השייכות לקוטוריו הובאו מסין ליפן דרך קוריאה על ידי מאסטר סיני בשם צ'אן בושו (Chan busho) .

לא ברור מתי הגיע הידע ליפן אך כנראה שהידע עבר דורות רבים של מאסטרים עד שבשנת 1542 אורגן ועוצב לאסכולת למידה מסודרת על ידי סאקאגאמי טארו (Sakagami Taro)

שהוכר כראש השיטה הראשון (Soke) של קוטוריו

חלק מהסוקה(המאסטרים ראשי בתי הספר) של קוטוריו היו גם הסוקה של אסכולת גיוקוריו.

אבל למרות הקשר שנוצר בין השיטות בהיותן משלימות אחת את השנייה,

הידע נלמד פותח והועבר בנפרד בשני בתי ספר שונים

הסוקה החמישי של קוטוריו היה נינג'ה מפורסם בשם מומצ'י סנדיו (Momochi Sandyu)

שהוא ובני משפחתו הובילו את השיטה במשך ארבעה דורות

בשנת 1624 הועבר ידע הקוטוריו לבני משפחת טודה שהחזיקו בידע עד שנת 1900 שבה העביר המאסטר טודה מאסאמיטסו (Toda Masamitsu) ,

הדוד של טאקאמאצו, שהיה סמוראי ומורה מפורסם לחרב, את ראשות השיטה לידי טאקאמאצו טושיטסוגו (Takamatsu Toshitsugu)

שכידוע היה המורה של המאסטר הנוכחי ד"ר הצומי מאסאקי

משמעות השם קוטוריו הינה היכולת להכות את הנמר בקצות האצבעות ואכן טאקאמצו חיזק בילדותו את אצבעותיו על ידי מכות בחול בחצץ ולבסוף באבנים.

הוא גם חיזק את ציפורניו בעזרת תמיכות עופרת. ברבות הימים עקב יכולתו לקרוע את יריביו בציפורניו כמו נמר,

הוא פורסם במונגוליה, שם נלחם שנים רבות בשם- הנמר ממונגוליה

בקוטוריו נפוץ בהתקפות שילוב מטסובושי (Metsubushi) -פיזור אבקה המעוורת את עיני היריב

וכן שיטות הטעייה רבות בהשפעת משפחת מומוצ'י

בקוטוריו נעשה שימוש ייחודי בחרב-בעמידות מוצא,באחיזות החרב ובטאיסאבקי

מאפיין נוסף של השיטה הינו היזמה ההתקפית שבאה לידי ביטוי במספר קאטות

מהות המושג קופוג'וצו היא התמחות בפגיעה בעצמות היריב על ידי מכות מדוייקות בעלות עוצמה רבה.

כמו כן, יש בקוטוריו הטלות ובריחים רבים

בקוטריו ארבע עמידות מוצא: הירה נו קמאה, סאיגן נו קמאה(שתיהן מופיעות בצורה שונה גם באסכולות האחרות של הנין ג'וצו)

וכן שתי עמידות ייחודיות הוקו נו קמאה ו-בובי נו קמאה

הלמידה בקוטוריו מחולקת לחמש רמות

Kurai Dori – עמידות מוצא

Shoden (18 קאטות) רמת הלמידה הראשונה

Chuden (12 קאטות) רמת הלמידה השנייה

Okuden (12 קאטות) כוללות הגנה נגד סכין או חרב קצרה

Hekito (8 קאטות) הגנה נגד חרב

על ה Hekito וה- Okuden נאמר כי ברמות גבוהות אלו נכללות טכניקות סודיות של השיטה

 

גיוקוריו קושיג'וצו Gyokkoryu Kosshijutsu

היסטוריה

בשנת 900 לערך, בעת דעיכתה של תקופת המלחמות בסין, תקופת הקיסר Tang ,

בעקבות מהפכת התרבות ורציחתם של כל משפחות הגנרלים הסינים מחזיקי דת הבודהיזם,

נמלטו מסין שני גנרלים , מאסטרים סינים גדולים ששמם Cho Gyokko ו- Yo Gyokko (אם כי ישנה הנחה ששני השמות שייכים לאותו אדם)

אשר הניחו את היסודות של זרם הגיוקוריו ביפן שעקרונות הלחימה שלו קיימים עד היום

כגון התחמקות ממכה על ידי תנועת כל הגוף במהירות רבה ממקום למקום,

הכאה בנקודות תורפה, מה שאנו קוראים היום טאי סבאקי של הנין ג'וצו.

ישנה הנחה שהשיטה פותחה על ידי הנסיכה מחצר הקיסר שהיתה צריכה לחפות על עדינותה בקרב על ידי טאי סאבאקי משוכלל

השושלת הפורמאלית של Gyokko Ryu התחילה בשנת 1150. הסוקה הראשון המוכר היה

טוזאווה האקונסאי (Tozawa Hakuunsai)

את ארגון השיטה לאסכולת למידה מסודרת מייחסים ל סאקאגאמי טארו קונישיגה (Sakagami Taro Kunishiga)

שהיה הסוקה ה 10 בשושלת בשנים 1555-1530

טארו היה גם הסוקה של קוטוריו ומתקופתו עברו שתי השיטות ביחד מדור לדור עד שנמסרו להצומי על ידי טאקאמאצו

טארו כינה את השיטה Shito Jutsu בגלל השימוש בקצות האצבעות כאמצעי לפגיעה ביריב

הסוקה ה- 12 ששמו גיוקאן ריטסושי (Gyokkan Ritsushi) שינה את שם השיטה ל קושיג'וצו

(Kosshi Jutsu) . שם זה נשמר עד היום

חשיבות רבה ניתנת לגיוקוריו ולקוטוריו כי בשנים 1550-1630 לערך,

היו ראשי השיטה מגדולי הנינג'ה של אותה תקופה – משפחת מומוצ'י (Momochi)

במאה ה-16 התפרסמו הטכניקות של גיוקוריו והפכו להיות חלק מנין ג'וצו של מחוז איגה (Iga)

בתקופה זוהיו כמה בתי ספר שמקורם בגיוקוריו וביניהם Gikan ו- Gyokushin שמהווים היום חלק מתשע השיטות של בוג'ין קאן

הסוקה ה 14 של הגיוקו – מומוצ'י סאנדאיו הראשון , היה נינג'ה מפורסם מאד

שנלחם ויש סברה שנהרג בקרב שנערך בשנת 1581 שבו לחמו 4000 לוחמי נינג'ה נגד צבא של….46000 לוחמים שכבשו ממנו את אזור איגה

מסופר על סאנדאיו שהיו בבעלותו שלושה מבצרים באזורים שונים ביפן ובכל מבצר הוא חי בזהות שונה. שניים מהם עומדים על תילם עד היום.

מאפייני השיטה

על פי שמה המקורי ושמה הנוכחי, מאפיינת השיטה בטכניקות שמשלבות קושיג'וצו-התקפה על שרירים ו- שיטוג'וצו –שימוש באגודלים וקצות האצבעות.

לכן בשלוש עמידות מוצא של הגיוקו – איצ'מונג'י נו קמאה, ג'ומונג'י נו קמאה, שצו נו קמאה – מודגש הבושי- האגודל

הסוקה ה 26 –שינריוקאן (Shinryuken) הוא זה שמסר לטאקאמאטסואת השיטה ואמר שהדבר החשוב ביותר הוא ללמוד את שמונה טכניקות הבסיס.

הטכניקות האלו נקראות היום קיהון האפו Kihon Happo ,

והצומי קבע אותן כטכניקות היסוד של בוג'ין קאן

הקיהון האפו נבנה משתי רמות הלמידה הראשונות של הגיוקוריו – ה- Ki-Gata וה- Torite Kihon Gata

בחלק מהקאטות שמאפיינות את השיטה מבוצעת תנועה מעגלית קרובה לגוף היריב,

מה שמזכיר יסודות לחימה משיטות סיניות עתיקות

טקטיקת לחימה חשובה של גיוקוריו היא שימוש ב קו (Ku) שהוא היסוד העליון מבין חמשת היסודות והוא יסוד ההעלמות.

הוא מיוצג ע לידי הקאטה קוקו (Koku) וגם על ידי עוד קאטות של הגיוקו

שיטת גיוקוריו מחולקת לחמש רמות למידה:

עמידות מוצא (5 קאטות) Ki Gata

יסודות (10 קאטות) Torite Kihon Gata

לחימה בידיים ריקות (12 קאטות) Jo Ryaku Maki

מוטודורי נגד סכין (8 קאטות) Chu Ryaku No Maki

מוטודורי נגד חרב (8 קאטות) Ge Ryaku No Maki

 

טאקאגי יושין ריו ג'ו טאיג'וצו

Takagi Yoshin Ryu Jutaijutsu

שורשי שיטת טאקאגי הם מתקופת יאירוקו (Yeiroku 1568-1579) בהרי פונאגאטה (Funagata Yama) שבאזור מיאגי (Miyagi)

את פיתוח השיטה החל כומר הרים ששמו אונריו (Unryu) – דרקון העננים.

אונריו היה מומחה גדול לטאיג'וצו, רקושקובו( לחימה במקל) ושוריקן.

הוא לימד שיטה שנקראה ססשו הידן (SesshoHiden) .

הןא העביר את הידע לסמוראי מפורסם בשם איטו סוקהסאדא (Ito Sukesada) .

איטו סוקהסאדה העביר את הידע ללוחם סמוראי צעיר בשם טאקאגי שיגנובו (Takagi Shigenobu)

טאקאגי שהתחיל ללמוד את השיטה בגיל 16, קיבל סמכות להובילה בגיל 20

הוא שיפר ופיתח את הטכניקות שלמד ובשנת 1650 לערך שילב אותם לשיטה על שמו- טאקאגי יושין ריו .

הטאקאגי נחשבת כשיטת לחימה של סמוראים עקב הרקע הסמוראי של טאקאגי

טאקאגי בחן את שיטתו בקרבות נגד לוחמים ומורים, מומחים בלחימה בחרב, משיטת יאגיו (Yagyu)

אחרי קרב לימודי שבו הפסיד לראש שיטת יאגיו, טאג'ימה (Tajima) , הלך להתבודד בהרים על מנת לחקור ולהבין את הסיבה להפסדו.

לילה אחד הוא חלם שהוא נלחם נגד נמר וברגע שהוא מכוון את החרב לעיני הנמר אין הנמר יכול יותר לעשות דבר נגדו.

היא הבין את המסר וכשירד מההר ארגן טאקאגי קרב חוזר עם טאג'ימה

בקרב הוא עמד בעמידת סאיגן נו קמאה המכוון ישר לעיניים של טאג'ימה

טאג'ימה הבין שלא יוכל יותר לנצח את טאקאגי והתוצאה נקבעה כתיקו.

לכן בשיטת טאקאגי ניתנת חשיבות רבה לעיני היריב

הסוקה השלישי של השיטה, גנושין (Gennoshin) נפגש עם אוקוני (Okuni) שהיה הסוקה של זרם הקוקישין ריו (Kukishin)

והם ערכו ביניהם קרבות כדי לבחון א תיכולתו של כל אחד מהם.

מסקנתם היתה שהטאיג'וצו של טאקאגי עולה על זה של הקוקישין,

ולעומת זאת טכניקות הלחימה במקל ארוך של הקוקישין עדיפות על אלו של הטאקאגי

שני המאסטרים ארגנו מחדש את השיטות – הם העבירו טכניקות של טאיג'וצו מקוקישין לטאקאגי

ואת כל הטכניקות של כלי הנשק העבירו מטאקאגי לקוקישין כך שטאקאגי הפכה להיות שיטה של טאיגוצו בלבד

הקשר בין שני המאסטרים נשמר. כאשר גנושין חלה, ביקש את אוקוני שימשיך אחריו כראש השיטה ושילמד גם את טאקאגי.

היה זה בשנת 1700 כשאוקוני איחד את הלמידה של שני בתי הספר אך היה זה רק לתקופה קצר כי כאשר העבירם לממשיכיו שוב פיצל אותם לשתי שיטות ולשני בתי ספר ללחימה

הקשר בין טאקאגי לקוקישין מתבטא בדמיון שבין הקאטות ברמת הלמידה העליונה של שתי השיטות

יאגי (Yagi) הסוקה ה 13 של טאקאגי,שגם הוא היה סמוראי.

העביר בשנת 1840 את השיטה לשלושה ממשיכים

טאקאמאצו למד מאחד מהם ולימים העביר את השיטה להצומי סנסיי ולעוד מורה נוסף מלבד הצומי

כך שהיום יש כנראה ביפן מאסטרים נוספים של בתי ספר שמקורם בטאקאגי

למרות הוצאת הטכניקות של כלי הנשק מהשיטה, הצומי רואה בטאקאגי את מקור ה דאישוסאבאקי

(Daishosabaki) – הלחימה בשתי חרבות ארוכה וקצרה

בטאקאגי 73 קאטות המחולקות לשש קבוצות למידה:

1. Shoden No Kata-14

2. Chuden No Sabaki Gata-10

3. Chuden No Tai No Kat-15

4. Okuden No Kata-15

5. Eri Shima Gata-8 קבוצה זו עוסקת אך ורק בטכניקות חניקה

6. Moguri Gata-11

 

קוּקִישִׁינְדֶן רְיוּ – הָאפּוֹ בִּיקֶן-ג'וּצוּ

מסופר כי במאה ה-14 יָאקוּשִׁימָארוּ קוּרָאנְדוֹ טָאקָאסָאנֶה, לוחם צעיר בן 16 שהיה גם מומחה בנינג'וצו,

הציל את הקיסר גוֹדָאיגוֹ משבי מורדים.

לאור אומץ ליבו ויכולת הלחימה של קוראנדו העניק לו הקיסר את השם 'קוּקִי' – 9 שדים.

אסכולת קוקישין התפצלה מספר פעמים, וכיום ישנם כמה בתי-ספר הנושאים את השם קוקישין ריו או קוקישינדן ריו, המציגים כל אחד מגילת יוחסין אחרת.

מָאסָאאָקִי הָאצוּמִי הוא הסוֹקֶה של קוּקִישִינְדֶן רְיוּ הָאפּוֹ בִּיקֶן-ג'וּצוּ. מגילת היוחסין של השיטה מתחילה במאה ה-12 עם אִיזוּמוֹ קָאנְגָ'ה יוֹשִיטֶרוּ,

הנחשב גם לאבי שִׁינְדֶן פֿוּדוֹ רְיוּ. האצומי, הסוקה ה-28 ברשימה, קיבל את ראשות השיטה מהמורה שלו, טוֹשִׁיצוּגוּ טָאקָאמָאצוּ, יחד עם עוד 8 שיטות לחימה נוספות,

ומאוחר יותר הקים את בית הספר בּוּגִ'ינְקָאן על יסוד 9 שיטות אלה.

במאה ה-17, אוֹקוּנִי קִיהֵיי שִׁיגֶנוֹבּוּ, הסוקה ה-15 של קוקישינדן ריו לימד את שיטת קוקישין לאנשי טָאקָאגִי יוֹשִׁין רְיוּ,

ואף התמנה להיות הסוקה ה-4 של שיטה זו לאחר מותו של הסוקה הקודם, טָאקָאגִי גֶנְנוֹשִׁין הִידֶשִׁיגֶה.

השוואת היתרונות והחסרונות של שתי השיטות הביאו להחלפת טכניקות ביניהן,

לאור יתרון ה-טאיג'וצו של טאקאגי יושין ריו לעומת טכניקות כלי הנשק של קוקישין ריו.

אוקוני היה תלמיד של קוּקִי סָאדָאטָאגָה, הסוקה ה-11 של קוקישין ריו, וממנו למד את השיטה.

כמו כן, היה אוקוני תלמיד של טֶצוּהֵיי מָאסָאטָאקָה, הדָאי (סוקה) ה-17 של צ'וֹסוּי רְיוּ,

ולאחר מותו היה הדאי ה-18 של שיטה זו. ייתכן כי קוקישינדן ריו נוצרה ע"י אוקוני, אשר ייחס את המקור לשיטות אלה ל-איזומו.

לאחר מותו של אוקוני, התפצלו קוקישינדן ריו וטאקאגי יושין ריו לשושלות נפרדות,

אשר שבו והתאחדו אצל טאקאמאצו סנסיי.

מייסד האומנות המודרנית אָיקִידוֹ, מוֹרִיהֵיי אוּאֶשִׁיבָּה, המבוססת על האומנות העתיקה אָיקִי-ג'וּצוּ, למד תקופה מסוימת את שיטת קוקישין,

ובתחילת דרכו קרא לבית-הספר שלו קוּקִישִׁין אָיקִידוֹ.

מייסד הג'ודו המודרני, גִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ, היה מיודד עם טאקאמאצו סנסיי. בכתובים של קִיטוֹ רְיוּ, אחת האסכולות העתיקות שלמד קאנו,

ואשר מתוכן פיתח את הג'ודו, ישנם דברים תואמים לכתובים של קוקישין ריו.

קּוקִישִׁין רְיוּ פירושו "אסכולת תשעה השדים-אלים".

קוּקִישִׁינְדֶן רְיוּ פירושו "אסכולת המסר האלוהי של תשעת השדים".

באופן מילולי הָאפּוֹ מתפרש כ-"שמונה דרכים" אם כי כוונת המונח היא "הרבה דרכים".

הִיקֶן (או בסמיכות בִּיקֶן) משמעו "חרב סודית". הָאפּוֹ בִּיקֶן-ג'וּצוּ משמעו "אומנות הדרכים הרבות של החרב הסודית" או "אומנות החרב הסודית בעלת הדרכים הרבות".

קוקישינדן ריו האפו ביקן-ג'וצו מהווה אומנות לחימה שלמה בפני עצמה.

היא כוללת לחימה בידיים ריקות, כמו גם שימוש בכלי נשק שונים.

השיטה כוללת בין השאר:

• דָאקָן טָאי-ג'וּצוּ – אומנות הלחימה בגוף (ללא נשק)

• הִיקֶן-ג'וּצוּ – אומנות החרב הסודית

• קוֹדָאצִ'י-ג'וּצוּ – אומנות החרב הקצרה

• ג'וּטֶה-ג'וּצוּ – אומנות הג'וטה (אלת מתכת)

• בּו-ג'וּצוּ – אומנות המקל

• הָאמְבּוֹ-ג'וּצוּ – אומנות המקל הקצר

• ג'וֹ-ג'וּצוּ – אומנות מקל בינוני

• סוֹ-ג'וּצוּ – אומנות החנית (סוֹ = יָארִי)

• נָאגִינָאטָה-ג'וּצוּ – אומנות החנית המעוקלת

• בִּיסֶנְטוֹ-ג'וּצוּ – אומנות החנית המעוקלת הכבדה

 

טוגקורה ריו Togakure ryu

זרם הנין ג'וצו העתיק ביותר הוא ה"טוגאקורה ריו נין ג'וצו" שנוסד בשנת 1162

לפני כ- 950 שנים במחוז מיה Mie Prefecture ביפן על ידי הסמוראי דאיסוקה נישינה מהכפר טוגאקורה שביפן.

לאחר תבוסתו מידי חיילי הייקה ואיבוד אדונו הוא הפך ל"רונין" (סמוראי ללא אדון) ונמלט ממולדתו לאיזור מרוחק של איגה.

שם הוא שינה את שמו לדאיסוקה טוגאקורה

באיגה פגש טוגקורה נזיר סיני, מאסטר ללחימה שנמלט מסין עקב מהפכת התרבות בסין ושמו קיין דושי Kain Dōshi.

טוגקורה נטש לחלוטין את דרך הלחימה היפנית המסורתית ויסד את זרם הטוגקורה שפרושו "הדלת הנסתרת",

שהיה במקור לא רק בית ספר ללחימה אלא גם בית ספר ענק לתורות המדע הכימיה חיזוי מזג אוויר גיאוגרפיה רעלים

תורת ההתגנבות התחפשות התחזות שחייה שנורקל ייצור אש (הראשון שהשתמש באבקת שריפה)

איתות שימוש בכלי נשק לא קונבנציונליים כמו "שוריקן" "שקו" "קוקטסו סוגה" (חבל שבקצה אחד טבעת ובקצה השני להב מעוקל מצד אחד ולהב ישר מצד שני).

מעבר לכך, קיבל טוגקורה מ הנזיר ידע רחב בטאי ג'וצו וקופו ג'וצו

זהו יסוד שיטת הלחימה טוגאקורה ריו שלימים נקראה נין ג'וצו.

זהו ידע ששימש את לוחמי הנינג'ה הידועים לאיסוף מידע ריגול התגנבות חבלה לחימה ועוד ועוד…

ידע שלימים, זלג גם לגורמים שליליים שהשתמשו בו לרעה.

עד היום ממש המילה נינג'ה ביפן (גם מנסיון אישי שלי) תגרום ליפני להפנות את גבו אליך או שבבת אחת החיוך שלו יהפוך לעוינות גלויה…

השושלת של הסוֹקֶה הראשון (המאסטר ראש משפחת הנינג'ה) טוגאקורה נמשכת ללא הפסק מאז ועד היום,

34 דורות מאסטרים ידועים ורשומים ועל שמו נקרא הנין ג'וצו של בוג'ן קאן כיום:

Togakure

1. Daisuke Togakure (1162)

2. Shima Kosanta Minamoto no Kanesada (1180)

3. Goro Togakure (1200)

4. Kosanta Togakure

5. Kisanta Koga

6. Tomoharu Kaneko

7. Ryuho Togakure

8. Gakuun Togakure

9. Koseki Kido

10. Tenryu Iga

11. Rihei Ueno

12. Senri Ueno

13. Majiro Ueno

14. Saburo Iisuka

15. Goro Sawada

16. Ippei Ozaru

17. Hachiro Kimata

18. Heizaemon Kataoka

19. Ugenta Mori

20. Gobei Toda

21. Seiun Kobe

22. Kobei Momochi

23. Tenzen Tobari

24. Seiryu Nobutsuna Toda (1624–1658)

25. Fudo Nobuchika Toda (1658–1681)

26. Kangoro Nobuyasu Toda (1681–1704)

27. Eisaburo Nobumasa Toda (1704–1711)

28. Shinbei Masachika Toda (1711–1736)

29. Shingoro Masayoshi Toda (1736–1764)

30. Daigoro Chikahide Toda (1764–1804)

31. Daisaburo Chikashige Toda (1804)

32. Shinryuken Masamitsu Toda (born 1824 – died 1909)

33. Toshitsugu Takamatsu (born 1887 – died 1972)

34. Masaaki Hatsumi (born 1931–present)

שינדן פודו ריו – הפו היקן ג'וצו

Immovable Heart

ידע הלחימה הקרוי שינדן פודו ריו נאסף ומוסד בשנת 1150

וצורף לנין ג'וצו כאסכולת למידה מסודרת על ידי איזומו (izumo) יושיטירו המוכר גם כמייסד הקוקישין ריו

טודה שינריוקן, הסוקה ה 24 של פודו ריו (והסוקה ה 32 של הנין ג'וצו)

היה סוקה של חמש שיטות נוספות לימד את טאקאמאצו בתחילת המאה הקודמת.

עד כמה שידוע טודה היה דודו של טאקאמאצו.

שינדן פודו ריו היה הראשון מתוך תשעת בתי הספר שטאקאמאצו למד

כאשר השיטה האחרונה שלמד היא השיטה העתיקה ביותר-טוגקורה נינפו ריו

לכן הצומי מאסאקי הוא הסוקה ה 26 של פודו ריו.

טאקאמאצו החל ללמד את הצומי בדיוק בסדר הפוך למה שהוא למד.

בתחילה טוגאקורה ריו ובסוף פודו ריו

את הפודו ריו מלמדים כאסכולת הלמידה של הלב האיתן (fudoshin) .

הצומי מסביר שלמידת הרוח של הפודו היא הדרך והדוגמא ללמוד את כל שיטות הנין ג'וצו

בפודו ריו שתי קבוצות קאטות:

ג'ו טאיג'וצו (35 קאטות)

ודאקן טאי ג'וצו (28 קאטות)

כל קבוצה מורכבת משלוש רמות למידה.

אף שבפודו ריו אין קאטות כלי נשק, הצומי מלמד את השיטה כ-הפו היקן תוך שימוש במגוון רחב של כלי נשק.

גישה זו נשענת על ידע שהועבר על ידי המאסטרים הקודמים דוגמת איזומו שנלחם עם יארי (סוג של חנית עם להב מעוגל)

או מיצוהארה יושינארי הסוקה ה 4 שהיה מאסטר גדול בשליפות חרב ועל פי הכתוב במגילות הפודו ריו כנראה הוא היה המקור של איאידו (iaido) אומנות שליפת החרב.

או טודה ( כנראה הדוד והמסמיך של טאקאמצו), שהיה סמוראי מומחה ומורה לחרב של אנשי השוגון באמצע המאה ה 19.

הפודו ריו מתאפיין בעמידה הטבעית ובתנועה הטבעית.

עוד מאפיין הוא מכות אגרוף מהירות שמקורן במאסטר איזומו מייסד הפודו ריו שהיה מומחה באיגרוף סיני.

לימים טאקאמאצו העיד שהיריבים הקשים ביותר שלו היו מומחים באיגרוף סיני

דורון נבון אומר כי הפודו הוא שיטה חשובה להבנת המקור לטכניקות הג'ודו שמהוות מרכיב גדול בפודו ריו.

קאטות רבות מתחילות מעמידת מוצא של ג'ודו ויש הרבה טכניקות הטלה והגנה נגד הטלה חניקות בריחים וקיבועים שונים

מאפיין נוסף לפודו ריו הוא ישיבת הפודוזה כעמידת מוצא.

כל הקאטות ברמת הלמידה השנייה של הדאקן טאי ג'וצו –צ'י נו קאטה-הקאטה של האדמה מבוצעות מפודוזה

טכניקות אופייניות הן למשל סוטמי (הקרבה) עם יוקו נאגארה,

הבריחים מושה דורי, טאקה אורי, הטלות מותן והנפה אחורית