דילוג לתוכן
אפשר להגיד שגולת הכותרת והארוע המרגש ביותר היתה הנסיעה עם דורון נבון ליפן
דורון החליט שלאחר כ 9 שנות אימונים אנו ראויים להיות מוצגים לפני המאסטר הצומי מאסאקי.
התרגשות היתה גדולה. זה ממש כמו שאבא מביא בפעם הראשונה להראות את הנכדים לסבא
בנסיעה השתתפו דורון נבון, אילן גטניו, יעקב חזן, איתי ונמרוד גוברין (התאומים), ברק ז"ל, משה זולר
החוויה החלה בטיסה מופלאה שארכה 25 שעות!
מסלול הטיסה הקיף את כדור הארץ דרך הקוטב הצפוני כאשר במשך כ 20 שעות צפינו בזריחה בלתי פוסקת עקב תנועת כדור הארץ יחסית למטוס. מדהים.
בטיסה לא נרדמנו רגע. האדרנלין היה בדם.
הלכנו וחזרנו במטוס. קישקשנו עם הדיילות .
כאשר הגענו ליפן וירדנו מהמטוס היתה הרגשה כאילו נחתנו על כוכב אחר.
מסביבנו התרוצצו יצורים קטנים ומלוכסנים. הולכים מהר ובשקט. כמו חיילים ממושמעים.
לא מדברים בכלל אחד עם השני. שקט מוחלט אפילו שהיו שם אלפי אנשים. עד.. שאנחנו הגענו…
מדברים צוחקים מספרים חויות עד שלאט לאט הבחננו שכווווולם מסתכלים עלינו במבטים מוזרים,
חמורים שמביעים שאט נפש. מרוב מבוכה השתתקנו. אנו מביטים סביבנו. אין אף זכר לשילוט אנגלי. הכל ביפנית.
הגענו לתחנת הרכבת טוקיו ביפן. 7 קומות של רכבות…
כל כמה שניות עוברת רכבת אחרת על אותו רציף פעם צפונה ופעם דרומה.. פשוט טרוף…
למזלנו אילן כבר היה ביפן מקודם והוא הכיר קצת את מערכת הרכבות אחרת בטוח שלא היינו מגיעים אף פעם למחוז חפצנו.
המארחת שלנו היתה חברתו של דורון נבון ושמה שינוקו. בתו של טייקון יפני ושר בממשלה.
כיום היא בעצמה שרה בממשלת יפן.
ניתנה לנו דירה בהיגאשי (מזרח) אומיה שזה פרבר של טוקיו.
מיד ארגנו לנו פוטונים לשינה ואנחנו לאחר כל ההתרגשות וחוסר שינה נפלנו על הפוטונים הנוחים להפליא ונרדמנו ונרדמנו ונרדמנו …
בקיצור ישנו כ 20 שעות רצוף.
היפנים היו מגיעים וחוזרים שוב ושוב. לא הבינו מה יש לנו שאנו לא מתעוררים…
זה היה הסיפתח של הנסיעה ליפן 1983.
לאחר מכן הועמד לרשותנו מיני וואן עם נהג צמוד שלקח אותנו לאן שרצינו כששינוקו מלווה אותנו כל הזמן ודואגת לנו כמו אמא.
כמו כן נסענו להתאמן אצל כל השיהאנים שהיו אז השיהאנים היחידים בעולם .
גם היום הם הם השיהאנים האמיתיים,
אף על פי שבהוראת הצומי הם מורידים פרופיל.
חוץ משניים שיצאו מחסותו של הצומי .
אחד, טנמורה, מרד בהצומי וטען לכתר כאילו הוא הממשיך (ניתן לראות בברור בוידיאו מי המורה ומי התלמיד…)
השני, מאנאקה נפרד לשלום ועזב לארה"ב
לאחר כל סיום אימונים אצל השיהאנים הם היו מביאים שולחן נמוך עם תה, עוגיות יפניות טפלות ומין שעועית ארוכה מבושלת שנקראת אצלנו רובה.
פעם ראשונה טעמתי את התה, כמעט ירקתי אותו.
היה לזה טעם של ירוקת…
אבל לאט לאט למדתי לאהוב את הטעמים הטבעיים האלו.
את המנהג הזה הבאתי איתי לארץ ועד היום אנו נוהגים לשתות תה בסיום האימון
תקצר היריעה לספר על כל הטיולים המדהימים שעשינו.
אולי הטיול המרגש ביותר היה לטוגקשיימה מקור הנינג'ה והאירוח המדהים שארחו אותנו בריוקאן (מלון מסורתי יפני)
מהיוקרתיים ביותר, בן מאות שנים בהרי טוגקשיימה ביער בין פלגי מים זורמים… אבל את זה אעלה עבורכם בפוסט מיוחד.
